במשך השנים האחרונות
עולה התודעה אצל אדריכלים ומתכננים אחרים לגבי החשיבות המכרעת לגישת תכנון נכונה
למערכות התנועה בעיר. כבר לפני עשרות שנים התחילו להופיע סימנים לבעיות הנובעות
מעומסי תנועה והכדאיות ליצירת מערכות תנועה ציבוריות נוחות ולא מזהמות.
המצב הפך לכדאי לתחבורה ציבורית
המשתלבת באופן נכון ומלא בתכנון העירוני. חלק מאותה ראיה תומכת בעתיד עם מערכות
תנועה משוכללות וחלקה האחר בצמצום תנועה מוטורית ופרטית.
השיח אודות מהי תחבורה
"ירוקה" , מלבד הליכה ורכיבה על אופניים, מתייחס גם למכאניקה, כלומר:
מנועים חשמליים, מנועי גז ובנזין חסכוניים ופחות מזהמים, ואנרגיה מתחדשת מבנזין
לחשמל.
בראיה האקולוגית, בניינים אינם עומדים
עוד לבדם אלא ניצבים כאלמנטים חזקים בקומפלקס גדול, אשר כולל תשתיות, מערכות תנועה
ומבני תמך. כל אלמנט במשוואה מחויב להתייחס לסביבתו ולעבוד כחלק אינטגראלי ממנה.
אנו לא יכולים עוד להתכחש למציאות
הכופה עלינו "טיפול ירוק" לבניה ולפיתוח העירוני. מושג שהחל כסלוגן והפך
למשפט מוכר של סוכני נדל"ן, "גם כאשר הירוק היחיד בבית זו הגינה
השכנה", התפתח ברחבי העולם כברירה טבעית, אשר נכנסת לחיינו ולכיסנו יותר ככל
שעובר הזמן ומציבה לנו אפשרות יחידה בלבד: לבנות נכון, חכם וחסכוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה